1. בתובענה זו עותר המבקש לסעדים הצהרתיים ולצו עשה כדלקמן: (א) להצהיר כי 2% מכלל מניות המשיבה 2 ("
החברה"), המוחזקות בנאמנות על ידי המשיב 1 ("
המשיב"), שייכות לו ובכלל זה כל הזכויות הנובעות וקשורות למניות אלה; (ב) להצהיר כי המבקש זכאי להירשם במרשם החברות כמחזיק ב-2% נוספים של הון מניות החברה מכוח הסכם שנחתם עימה ביום 10.6.07; (ג) להצהיר כי המבקש זכאי לכך שהמשיב יעביר לידיו את המניות המוחזקות על ידו בנאמנות כשהן נקיות וחופשיות מכל שעבוד, חוב, עיקול או זכות צד שלישי כלשהו; (ד) להורות למשיב להעביר למבקש את המניות המוחזקות על ידו בנאמנות וכן 2% נוספים של כל מניות החברה.
2. בדיון שהתקיים ביום 15.10.12 הסכימו הצדדים שאם לא יושג ביניהם הסדר, יינתן פסק הדין על יסוד כתבי הטענות ועל יסוד הטענות שהושמעו באותו דיון.
3. ביחד עם הבקשה הגיש המבקש גם בקשה למתן צו מניעה זמני, שבה הוא עתר לצו שיאסור על המשיב להעביר או למכור 2% ממניות החברה לצדדים שלישיים. ביום הגשת הבקשה נעתרתי לה ונתתי צו ארעי כנעתר בבקשה, ולאחר שהמשיבים הגישו תשובה ושמעתי את טענות הצדדים הוריתי על ביטולו של הצו הארעי ועל דחיית הבקשה לסעד זמני. הנימוק שבעטיו עשיתי כן היה שהסתבר שהמבקש נהג בחוסר תום לב ולא גילה שבנוסף למסמכים שהוא צירף ושעליהם הוא ביקש להסתמך קיים מסמך נוסף, ממועד מאוחר יותר, שבו הוא אישר בחתימתו שלמעט 2% מהון מניות החברה אין הוא זכאי למניות נוספות.
4. המסקנה שאליה הגעתי בהחלטה הדוחה את הבקשה לסעד זמני מייתרת את הצורך להכריע בעתירתו של המבקש לסעד השני שכן משאישר המבקש, ביום 3.9.08, שלמעט המניות המוחזקות עבורו על ידי המשיב אין לו זכות למניות נוספות, שוב אין צורך להידרש לטענותיו בעניין זה, וניתן לדחותן על אתר. זאת ועוד, אפילו היה מקום להידרש לעניין זה, הסמכות הייחודית לדון בחלק זה של תובענתו נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שכן המבקש טוען - ועל כך אין מחלוקת - שחלק זה של תביעתו מבוסס על הסכם עבודה שנחתם ביום 10.6.07 בינו לבין החברה (נספח 2 להמרצת הפתיחה).
5. עניין נוסף שיש להבהיר בפתח הדברים הוא העניין הכמותי. לא אוכל לקבוע אם הדבר נעשה בשוגג או שמא בכוונת מכוון, אולם כך או כך דומה שהמבקש טועה כשהוא עושה שימוש במינוח "2% ממניות החברה", ולכן אני רואה לנכון לדחות את טענתו בכל הנוגע להיבט הכמותי של מניות החברה שהוא זכאי להן ואשר עליהן נסבה התובענה.
6. המבקש היה בשעתו עובד החברה והמשיב הוא מייסדה. ביום 2.6.07 התקיים דיון בהשתתפות המשיב, המבקש ועובדת אחרת של החברה, ובו סוכם, ואושר בחתימת ידם של המשתתפים, כי המשיב "
...מיסד חברת טרנס ביו-דיזל בע"מ שמחזיק ב-53% ממניות של החברה מכלל של סך 100% מיום היווסדותה הוא ישמור בנאמנות: 1... 2. 2% מניות של החברה (
מ-100% של כלל המניות מיום היווסדותה) עבור מוחמד כיאל ת.ז. ....
כל המניות של החברה יעברו דילול אם וכאשר תהיה השקעה בעתיד"
(ההדגשות הוספו, א"ק)
(המסמך האמור יכונה להלן "
הסכם הנאמנות").
7. אין מחלוקת בין הצדדים שביום היווסדה עמד הון מניותיה של החברה על 100,000 מניות, ולכן מספר המניות שמחזיק המשיב בנאמנות עבור המבקש הוא 2000. עוד אין מחלוקת שמאז שנחתם הסכם הנאמנות נעשו בחברה השקעות הון חיצוני אשר הביאו לכך שאחזקתו של המבקש בהון המניות דוללה לכדי כ-1.4% (סעיף 7 לתצהירו של המשיב), ומכאן שהמינוח שבו משתמש המבקש כדי לתאר את אחזקתו במניות החברה אינו מדויק, וכל שהוא זכאי לו הן 2000 המניות שזכותו בהן נקבעה בהסכם הנאמנות.
8. המבקש עותר להצהרה שהוא זכאי לכך שהמשיב יעביר לידיו את המניות המוחזקות בנאמנות וירשום אותן בשמו במרשם החברות, ועוד הוא עותר למתן צו שיורה למשיב להעביר לו את אותן מניות. בניסוח זה יש משום כפל דיבור, שכן אם המבקש זכאי לכך שאורה למשיב להעביר לו את המניות שוב אין צורך במתן סעד הצהרתי שהוא זכאי לכך, וסעד זה נבלע בסעד האופרטיבי של צווי עשה. כך או כך, השאלה היא אם זכאי המבקש למתן צו שיורה על העברת המניות אליו.
9. בתשובת המשיבים הם מפנים למסמך מיום 3.9.08 שבו אישר המבקש שאין לו זכות לניירות ערך נוספים של החברה, והם טוענים שמחמת שהוא לא גילה את קיומו, יש לדחות לא רק את בקשתו לסעד זמני, כפי שאכן עשיתי, כי אם גם את התובענה בכללותה. לטענתם, התובענה היא לסעד הצהרתי שהוא סעד שמקורו בדיני היושר, וכשהפר המבקש את חובת תום הלב ולא גילה את קיומו של המסמך האמור, יש לדחות גם את התובענה בכללותה.
10. טענה זו אינה מקובלת עליי ואני סבור שהרלוונטיות שלה לתובענת המבקש היא מועטה, אם בכלל.
11. משקבעתי, כאמור לעיל, שהמסמך מיום 3.9.08 אינו מקנה לדעתי זכות למבקש לקבל ניירות ערך של החברה, הרי שעניין זה הפך להיות מחוץ לגדר המחלוקת והמשיבים אינם יכולים להסתמך עליו בכל הקשור לתובענת המבקש הנוגעת למניות המוחזקות על פי הסכם הנאמנות. לעצם העניין טוענים המשיבים שבשנת 2008 בחנה קרן הון סיכון ("
הקרן") אפשרות לבצע השקעה בחברה, ובמסגרת בדיקת הנאותות - כחלק מבחינת אפשרות ההשקעה - היא דרשה שמניות המבקש יוחזקו על ידי המשיב בנאמנות. המשיבים מסבירים את דרישת הקרן ברצון למנוע ריבוי בעלי מניות, למנוע מבעלי מניות קטנים להפריע למהלך התקין של התנהלות החברה והרצון להפחית את העלות האדמיניסטרטיבית הכרוכה בריבוי בעלי מניות. על רקע זה, כך טוענים המשיבים, דרשה הקרן - כתנאי להשקעתה - שזכויות ההצבעה יישארו אצל המשיב, ואילו הזכויות הכלכליות הקשורות למניות יישארו בידי המבקש.
12. המשיבים מוסיפים וטוענים כי לאחר שהושלמה השקעת הקרן בחברה אימצה החברה תקנון חדש (נספח ז' לתשובת המשיבים), והם מפנים להוראות תקנות 19.3 ו-19.5 של התקנון החדש המגבילות את יכולתו של המשיב למכור את מניותיו, וכן מנגנון של מכירה כפויה של כל מניות החברה במקרה של הצעת רכש.
13. שקלתי את טענות הצדדים והגעתי למסקנה שיש לדחות את תובענת המבקש, על כל עתירותיה.
14. השאלה העומדת לדיון היא האם לפי הוראות הסכם הנאמנות זכאי המבקש לסעד שהוא עותר לו והתשובה לכך נעוצה בפרשנות הוראותיו. סעיף 25(א) לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג-1973 ("
חוק החוזים") מורה כי: "
חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
15. שאלת פירושו של סעיף 25(א) לחוק החוזים וכיצד יש לפרש חוזים על פיו העסיקה כבר רבים וטובים שכתבו עליה מילים הרבה אולם ספק אם יש לנו צורך לצלול לים הפסיקה החיבורים המשפטיים העוסקים בנושא שכן בסופו של דבר, אין לנו אלא את מעט העובדות ומקצת המילים שבהסכם הנאמנות ואלה אינן מחייבות להפליג למחוזות רחוקים של פרשנות חוזים וניתן ללמוד על "אומד דעתם של הצדדים" בענייננו הן על פי המילים והן, ואולי בעיקר, על פי הנסיבות. למטרה זו נראה לי שיש להיזקק לגישת הפרשנות התכליתית (גבריאלה שלו,
דיני חוזים - החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, 426(2005)) אשר בין אם נאמץ את ההיבט האובייקטיבי שלה ובין אם את ההיבט הסובייקטיבי, נגיע לתוצאה אחת והיא שההוראה בדבר החזקת המניות בנאמנות נועדה לתכלית מסוימת, שהייתה מקובלת על הצדדים בעת שנכרת הסכם הנאמנות.
16. נקודת המוצא לדיון היא הסכמתו של המבקש לכך שמניותיו יוחזקו על ידי המשיב בנאמנות. מניה בחברה היא
"בעיקרה ביטוי למכלול זכויות וחובות, אשר תחומיהן מותווים בהסדרים החוזיים המיוחדים בין החברה לבעלי מניותיה ובין בעלי מניותיה בינם לבין עצמם, הסדרים, שנערכו בדרכים המיוחדות, שגובשו בדיני החברות" (ד"נ 39/80
גניה ברדיגו
נ' צבי פדרליין, פ"ד לה(4) 197, 208 (1981).
17. דרכו של עולם היא, שמי שמקבל מניות של חברה מעוניין להחזיקן ברשותו כשהן נקיות מכל סייג או מגבלה על בעלותו בהן ועל יכולתו לממש אותן. במקרה שבפנינו זה אינו מצב העניינים מתחילתו, וביום שבו קיבל המבקש את המניות או את הזכות בהן, הוא הסכים שאלה תוחזקנה בנאמנות עבורו על ידי המשיב. ההסבר לכך ניתן בסעיף 15 לתצהירו של המבקש שבו נאמר, בין השאר, שהסדר ההחזקה בנאמנות נועד למנוע פגיעה, שממנה חשש המשיב, באפשרות גיוס משקיעים לחברה. המסקנה הלכאורית היא, אם כן, שהמבקש היה מודע לכך שמניותיו יוחזקו בנאמנות על ידי המשיב והוא גם ידע, לפחות מכללא, על הסיבה שבעטיה יש צורך בהסדר הנאמנות.
18. בהסכם הנאמנות לא נאמר מתי או באילו נסיבות תסתיים הנאמנות, ולכאורה באין שינוי נסיבות - אין עילה לשנות את תנאיו מה גם שהמשיב, וכמותו גם החברה, אינם כופרים בזכויותיו של המבקש במניות.
19. בתצהירו של המבקש לא ניתן למצוא כל טענה בדבר שינוי נסיבות שאירע מאז שנחתם הסכם הנאמנות, זולת העובדה הנטענת בסעיף 20 לתצהירו שמחודש יולי 2009 הוא אינו מועסק עוד בחברה, והשאלה היא אם הדבר עולה כדי שינוי נסיבות המצדיק את בחינתו של הסכם הנאמנות ומתן פירוש להוראותיו בהתאם לעתירתו של המבקש, היינו שהנאמנות תגיע לקיצה והמניות תועברנה למבקש. לדעתי, התשובה לכך שלילית, ואני סבור שאין עילה המצדיקה את שינוי הוראותיו של הסכם הנאמנות ובהתאם לכך, את קבלת עתירתו של המבקש.